26/10/22 - היום בו נפתחו השמים

בהתחלה התלבטנו אם לצאת החוצה. גשם חזק שטף את החצר וחשבנו שנבלה את היום בכיתה. אבל אז יצאה השמש, האוויר התמלא בחרקים, החלזונות יצאו מהחורים, כאילו כל הזמן הזה הסתובבו כאן בינינו והיה ברור שהיום הזה יהיה מלא בהפתעות. אבל אף אחד לא ציפה למה שהתרחש לקראת סוף השיעור של א' 3. בבת אחת השמים התמלאו דורסים - איות, עקבים, בזים וחיוויאים, והמורה, שזה כנראה אני, התחיל אבד עשתונות. הילדים עוד לא הבינו מה ההתרגשות, סך הכול כמה נקודות חומות בשמים, וניסו להזיז אותי לצלם שבלולי גינה לפני שהם יברחו, אבל העיניים כבר היו תקועות עמוק בשמים, דרך עדשת המצלמה. לפני שהפרויקט הזה התחיל היה לי חלום אחד להגשים, שנראה לי בדיוני לחלוטין - לראות נשר מעל בית הספר באמצע רמת אביב. מה הסיכוי שדבר כזה יקרה? ומה הסיכוי שביום אחד יעברו לי מעל הראש ,גם נשר, גם עוזנייה שחורה, גדולה אפילו יותר ממנו, וגם בזים נודדים, בז אדום, עיטי חורש ועיטי צפרדעים, עקבי חורף ועקבים עיטיים, ונדירה מכולם - איה מזרחית. בסוף היום הזה, אחרי שהילדים כבר מזמן הלכו לצהרון, התמוטטתי על המרפסת ולא הפסקתי לספור ציפורים נודדות. למטה, הבולבולים והמיינות לא הפסיקו לצוד טרמיטים מעופפים באוויר. הבזק כתום הסגיר שחכלילית עצים יפהפייה, נודדת מאוחרת, הצטרפה גם היא למסיבה. אין ימים כאלה גם לצפרים ותיקים, גם לא במוקדי הנדידה הכי חמים בישראל. מי חלם שכדי לראות את הנדידה הכי מרשימה צריך רק ללכת לבית ספר ולהרים עיניים לשמים?

Publicado el 27 de octubre de 2022 por shachar_alterman